לסת כואבת

לסת כואבת הינה הסימן השכיח ביותר להתפתחות הפרעה תפקודית של פרקי הלסת ושרירי הלעיסה.

רוב המתרפאים הסובלים מ-כאבים בלסת בצד ימין או מ-כאבים בלסת בצד שמאל  מתלוננים לראשונה על כאב באוזן ובלסת או כאב בלסת ליד האוזן,

תלונה על כאב באוזן שמקורו בלסת נובע בגלל העובדה כי מפרק הלסת והאוזן הפנימית נמצאים במגע הדוק ביניהם ובנוסף למפרק הלסת ולאוזן קיים אותו עצבוב תחושתי ולכן כאב שנובע ממפרק הלסת ומועבר דרך העצב למוח ,המוח מזהה אותו ככאב באוזן שהינו יותר שכיח.

מפרק הלסת הינו המפרק היחידי בגוף האדם  שבו שני המפרקים מימין ומשמאל נעים בצורה סינכרונית ובו זמנית.

המפרק הינו מפרק כפול, ימין ושמאל, המחבר בין הלסת התחתונה לבסיס הגולגולת. כל מפרק מאפשר תנועה סיבובית דוגמת ציר דלת בעת פתיחת וסגירת הפה, ובאותו הזמן מתרחשת גם תנועת החלקה – הלסת התחתונה מחליקה בזמן פתיחת הפה. תנועה כפולה זו נוצרת בגלל המבנה המיוחד של המפרק המחולק למדור עליון ותחתון ובין שני המדורים מפריד דיסק (סחוס)..

בזמן פתיחת הפה מתרחשת תנועת סיבוב בחלק התחתון של הפרק בין הלסת התחתונה לדיסק, ובו בזמן מתבצעת תנועת החלקה בחלק העליון בין הדיסק לבסיס הגולגולת.

אין אפשרות להצביע על סיבה חד משמעית הגורמת להתפתחות לסת כואבת, כאבים בלסת בצד ימין או כאבים בלסת בצד שמאל , הכאבים נובעים בין היתר משרירי לסת תפוסים  ומספר גורמים מקובלים כגורמים להתפתחות הכאבים:

1)   חבלה ישירה או עקיפה ללסת התחתונה.

2)   ליקוי בסגר השיניים.

3)   שיניים ניווניים במפרק.

4)   הפרעות בנוזל התוך מפרקי.

5)   גורמים פסיכוסוציאליים.

תסמונת הפרעה תפקודית של פרקי הלסת ושרירי הלעיסה הינה תסמונת שכיחה מאוד והרבה פרטים עדיין אינם ברורים ביחס להתפתחותה. במהלך השנים נערכו עבודות סטטיסטיות רבות במטרה לשפר את הבנת הרופאים את תסמונת זו.

אחת העובדות המייצגות הינה עבודה מ-1993:

De Kanter RJ et al., Prevalence in the Dutch adult population and a meta-analysis of signs and symptoms of temporomandibular disorder, J Dent Res, 72(11), 1509-1518, 1993.

במאמר זה מרוכזים  תוצאות של של 51 מאמרים שונים.

נמצא כי כאבים בלסת המקרינים לאוזן שכיחותם באוכלוסייה של 15,000 שנבדקו היתה שכיחות של 30% בממוצע שדווחו על הפרעה תפקודית, ובנוסף אובחן דווח של 44% שכיחות של אבחון קליני של הפרעה זו באוכלוסייה של 16000 איש.

סימנים חמורים של ההפרעה נמצאו אצל 5%-12% מהאוכלוסייה, לכן מדובר בהפרעה שכיחה ביותר באוכלוסייה אשר לה גורמים רבים, רובם בלתי ברורים וחלקם גורמים נפשיים.